הי, אני לסי, כלבת הרועים של ג'ו, ואני רוצה לספר לכם על מקרה שקרה לי.
ג'ו הוא הבעלים שלי והחבר הכי טוב שלי ואנחנו משחקים יחד ותמיד תמיד מחכה לו בבית הספר. פעם אחת הגיע איש שרצה לקנות אותי בהרבה מאד כסף, ומשפחתי שהייתה עניה נאלצה למכור אותי בלי שהחבר שלי ג'ו שאהב אותי יותר מכול ידע. הרוזן מרדלינג ועוזרו היינס היו רעים אלי מאד ואני כל הזמן ניסיתי לברוח. אבל אז החליט הרוזן לעבור לארץ רחוקה מאוד (סקוטלנד) ואני לא הבנתי למה אני צריכה להיות כה רחוקה מג'ו ולכן החלטתי לברוח מהרוזן ולעבור את המרחקים העצומים ואת כל התלאות והקשיים ולחזור הביתה. הדרך היתה לי קשה, עברתי הרבה פציעות וכאבים ולפעמים הייתי חלשה וחולה מאוד. היו אנשים טובים בדרך שעזרו לי והביאו לי אוכל והיו כאלה רעים שתקפו אותי וניסו להרוג אותי או לחטוף אותי.
אבל לא ויתרתי, מאד מאד התגעגעתי לג'ו ורציתי כבר לקפוץ עליו ולשחק איתו. וכך, בכוחות האחרונים שלי הצלחתי למצוא את הדרך ולהגיע חזרה לביתי, מותשת וחלשה.
אם אתם רוצים לקרוא על הסיפור שלי וכל מה שעברתי בדרך, אתם מוזמנים לקרוא את הספר "לסי חוזרת הביתה" של אריק נייט.
אני ממליצה לכם בחום רב לקרוא את הספר. זה סיפור מרגש ומצמרר על אהבה גדולה ואמיתית בין ילד לכלבתו ועם הרבה מסרים של נאמנות, געגועים, נחישות וחברות.
ואני רוצה לשאול אתכם:
- מה אתם חושבים על הסיפור שלי?
- האם אתם חושבים שהייתי צריכה לעבור את כל המסע הזה רק כדי לחזור לג'ו?
שתפו אותי בסיפור אישי שלכם על חברות טובה או געגועים למישהו שנסע למרחקים.
אז מחכה לכם בבלוג שלי ....
לסי
* נכתב על ידי לישי בארי, ה'2, בי"ס "השבעה" אזור
